בישראל, אירועים טראומטיים הם חוט משותף באלבומי התמונות של כולנו, המתארים חוויות של מלחמה וחיפוש מחסה במקלטים. למרות זאת, ישראל מדורגת באופן מפתיע במקום הרביעי במדד האושר העולמי. פרדוקס זה מדגיש את מורכבות המציאות שלנו, יחד עם פרופ׳ ענת שושני נשפוך אור על מה אפשר לעשות בנוגע לזה בכל הקשור לפיתוח חוסן אצל ילדים.

חשיפה מתמשכת לטראומה מצטברת עם הזמן ומאתגרת את יכולתם של אנשים להתמודד. עם זאת, לרוב האנשים, כולל ילדים, יש חוסן פנימי שלעתים קרובות מגלים אותו כשהם מתמודדים בשגרת חירום כמו זו שאנו מתמודדים איתה היום.

המציאות הנוכחית מאתגרת במיוחד והיא מביאה איתה חוסר יכולת להתרכז, ללמוד, לעבוד, תחושות בלבול ולפעמים גם הפרעות שינה. כדי לנווט בזה, נורמליזציה של תגובות לאירועים חריגים היא חיונית. זה כרוך בהכרה במגוון העצום של התגובות ובמתן לגיטימציה לרגשות קשים, ובמיוחד בהתרחקות מאשמה ובושה. אחד הדברים החשובים ביותר שניתן לעשות עם ילדים הוא לשאול שאלות ספציפיות הקשורות לגבי חוויותיהם ורגשותיהם, תוך התמקדות במה שעוזר להם ובאילו קשיים הם מתמודדים איתם.

מסגור מחדש של חוויות שחווינו הוא כלי עוצמתי מאוד המעודד אנשים לראות את החוויות שלהם דרך עדשה של כוח וגבורה, במקום חוסר אונים. היכולת הזו לשנות את השקפתם על האירוע שחוו יכולה לשנות לחלוטין את התגובה של הנפש שלהם למה שקרה. על ידי הדגשת מקרים של ניצחון אישי על רקע מצוקה, אנשים יכולים להחזיר לעצמם תחושת שליטה, להחדיר חוסן ואף למנוע טראומה.

מעל לכל, תמיכה חברתית מתגלה כגורם עליון ביצירת חוסן. עידוד קשרים, הבנה ועזרה הדדית בתוך קהילות ממלאים תפקיד מרכזי בסיוע לאנשים ולילדים לנווט את האתגרים הניצבים בפניהם

להאזנה: https://open.spotify.com/episode/7FQdqOQlMvNIM97N30UbFS?si=OBJ9tSMlTyWxzZ4Gy0nI4g&nd=1&dlsi=2e1ae7241b36405f